זיופי מסמכים של הרב אבינר בבית הדין
רקע:
אשתי התלוננה על התנהגותו של "הרב" אבינר כלפיה בעיתון מעריב בחשוון תשס"ג (בכתבתו של קלמן ליבסקינד בסופשבוע). שם האשה השניה שהתלוננה נגדו במעריב הוא מגי. עיקרה של התלונה הוא ההונאה וההתחזות של אותו האיש המתיימר להיות מורה דרך בענייני צניעות.
כבר לפני שלוש שנים הגשתי יחד עם אשתי תביעה נגד הרב אבינר בגין עברות על דיני צניעות, והוצאת שם רע.
תביעה זו מתגלגלת מבית דין לבית דין במשך למעלה משלוש שנים.
דיון ראשוני על מקום הדיון היה בבי"ד ירושלים בראשות הרה"ג דב לוין (בית דין רבני שאינו פועל מטעם המדינה). בבי"ד זה "הרב" אבינר נתפס בשקרים, ביה"ד הבין שכוונתו לחמוק מכל דיון בגוף התביעה (לאחר שהצליח "לטהר את שמו" במרמה על ידי עצומות רבנים שתמכו בו בעיניים עצומות). על כן הדיינים לא קיבלו את טענתו שהוא מוכן (כביכול) לדון בבי"ד האיזורי וקבעו כבר בכסלו תשס"ד שדינו של "הרב" אבינר כמי שמסרב לדון בדין תורה. ראה נימוקי הפסק בפס"ד ירושלים ח"ט סימן ב. זו היתה קביעה אחראית ואמיצה.
שלמה אבינר החליט לקעקע את הפסק של בי"ד ירושלים. הוא שכר לעצמו בהון עתק חמישה באי כח. אחד מהם הוא טו"ר מיטלמן המוזכר להלן.
ע"י הפעלת קשרים עם דיינים בבית הדין האזורי של מדינת ישראל הוציא אבינר "פסק" הסותר את הפסק של בי"ד ירושלים. ה"פסק" ניתן ללא פתיחת תיק בבית הדין האזורי וללא זימון הצדדים לדיון.
ערערנו על "פסק" זה והדיונים על קביעת מקום הדיון עברו לבית דין הרבני הגדול (בית הדין של מדינת ישראל היושב כערכאת ערעור). שם גילה אבינר את פרצופו האמיתי כאשר העז להגיש באמצעות ב"כ מיטלמן מסמכים מזויפים (ראה פירוט להלן). מיטלמן אף העז לומר על כבוד הרה"ג לוין: "יש לו בעיה אורולגית מסוימת" (והמבין יבין). אבינר לא הסתייג מגסותו של בא כחו.
מאוחר יותר עבר הדיון לבי"ד האיזורי של מדינת ישראל. שם הגיש אבינר עצמו לבית הדין קלטת החשודה מאוד כמזויפת (כפי שנפרט להלן).
למעשה עד היום התביעה נגדו על ההונאה בדיני צניעות לא התבררה כלל משום שבבית הדין של הרה"ג לוין הוא סירב לבוא, והדיון בבית דין האזורי הופסק על ידינו כאשר בית הדין סירב להתייחס לבקשתנו לדון על מעשי הזיוף של אבינר. אנחנו דרשנו מהדיינים להעביר את הדיון לדיינים אחרים או לסגור את התיק, ובתגובה החליטו הדיינים על זיכויו המוחלט של אבינר. הם סרבו בתוקף לדון על מהות התביעה ובהחלטתם אין כל התייחסות להקלטות שהגשנו ובהן אבינר מתיר את האסור בדיני צניעות. את עדותה של אשתי הדיינים כלל לא שמעו.
ערערנו על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול.
בתחילה נקבע מועד לדיון (כ"ח חשון תשס"ו). יום לפני הדיון הראשל"צ הרב עמאר ביטל את הדיון וסרב לקבוע לנו מועד אחר, אך לאחר שערערנו על כך לבג"ץ נקבע לנו לבסוף מועד חדש (י' תמוז תשס"ו).
הסבר על המסמכים המזוייפים:
מדובר במסמכים שבמקורם הם מכתבים ששלח אבינר לביה"ד של הרב לוין במסגרת הדיון על קביעת מקום הדיון.
אבינר שלח לביה"ד הרבני הגדול קובץ מסמכים שלטענתו הינם המסמכים שהוא שלח לרב לוין, אך האמת היא שהמסמכים זויפו והושמטו מהם קטעים כדי להטעות את ביה"ד הגדול.
דוגמה לאחד השינויים:
במסמך המקורי מתייחס אבינר בסעיף חמש עשרה להצעה שהוצעה לו לדון בפני בי"ד מיוחד שנבחר ע"י הרב דב ליאור. אבינר כותב שבעבר הוא הסכים להצעה זו.
לעומת זאת, במכתב ששלח לביה"ד הגדול השמיט אבינר את כל סעיף חמש עשרה (האם חשש שהסכמתו בעבר לדון בבית הדין המיוחד תחייב אותו להתייצב בפניהם בפועל?).
אין כל ספק שלא מדובר בטעות אלא בזיוף מכוון כדי להטעות את ביה"ד.
לאחר שחשפנו בפני ביה"ד הגדול את המעשה החמור של זיוף המסמכים ביקשנו שביה"ד יתיחס לתלונתנו בהחלטתו שכן על פי ההלכה דינו של זייפן אינו ככל אדם. לתדהמתנו ביה"ד הגדול התעלם לחלוטין מהתלונה.
בדיון שהתקיים לאחר מכן בבי"ד האיזורי דרשנו לחקור את אבינר על זיוף המסמכים הנ"ל מכיון שהדבר מצביע על אישיותו (ועל אמינותו).
ביה"ד השיב בזו הלשון: "אין אנו דנים על אישיותו", וסירב בכל תוקף לדון בענין (פרוטוקול י' אייר תשס"ה). בא כחו של אבינר (מיטלמן) אמר בדיון שאת מעשה המסמכים המזויפים הוא עשה ו"הרב אבינר לא בעניין". אבינר שמע את הדברים ולא הכחיש כלל שהמסמכים זויפו.
בגלל התעקשותם של הדיינים לחפות על הזייפנים יצאנו מהאולם וסרבנו להמשיך את הדיונים בפניהם.
הסבר על הקלטת החשודה כמזוייפת:
בביה"ד האיזורי התקיים דיון שבו העידה גברת מגי, האשה השניה שתלונותיה פורסמו בעיתון מעריב.
במהלך החקירה הנגדית ניסה הנתבע להטיל דופי באופיה של מגי. כראיה ל"אופיה הגרוע" הוא השמיע בסוף הדיון קלטת שבה לדבריו מגי מקללת אותו בקללה גסה מאוד. ומסיימת "זו מגי, תודה רבה". בקלטת מוקלטת גם הודעת בזק על מספר הטלפון ממנו הושמעה ההודעה. מגי טענה מיד שהאשה הנשמעת בקלטת היא אשה אחרת וניסתה לשמוע שוב את ההקלטה כדי לשמוע את מספר הטלפון המופיע בקלטת, אך אבינר חטף את הטיפ מידה והגיש את הקלטת לבית הדין. משום מה אנחנו לא קיבלנו העתק של הקלטת.
לאחר הדיון נגשתי למזכירי בית הדין וביקשתי לשמוע את הקלטת שראיתי אותה מונחת בתיק. המזכירים אמרו שעלי לבקש זאת מבית הדין. הגשתי בקשה לבית הדין לקבל את הקלטת. תגובת ביה"ד לאחר חודש היתה "הקלטת לא הוגשה לבית הדין" (והרי במו עיני ראיתי שהקלטת הוגשה והיתה בתיק). ניגשתי שוב למזכירות וביקשתי לראות את הקלטת. הקלטת לא היתה בתיק.
לאחר שהדיון בי' אייר הופסק כנ"ל, שלח אבינר לביה"ד מסמכים לסיכום וביניהם שלח את שכתוב הקלטת הזו. כך נודע לי מספר הטלפון שבקלטת והתקשרתי אליו.
התברר שטלפון נייד זה שייך למיכי הרץ, ואשתו שארה הרץ משתמשת בו. בשיחה שלי עימה היא מודה בכך.
בכ"ח ניסן תשס"ו דיברתי עם אבינר בטלפון ודרשתי ממנו לקבל את הקלטת. להפתעתי הוא אכן שלח לי אותה.
השויתי את הקול שבקלטת עם קולה של שארה הרץ ולדעתי היא זו שמקללת בקלטת והקול אינו קולה של מגי. המקללת אף מכנה את עצמה בטעות כמגי (בסגול) ולא כמגי (בפתח). האם יתכן שאשה תטעה ותכנה את עצמה בשם שאינו שמה?
לשם השוואה הקלטתי גם את מגי האמיתית, באופן שהיא אומרת את המילים "שלום" ו"תודה רבה" המופיעות גם בקלטת ששלח אבינר וגם בשיחה שלי עם שארה הרץ (היא אומרת תודה לך). כל אחד יכל לשמוע שקולה אינו דומה כלל לקול האשה המקללת. להלן מצורפות ההקלטות הנ"ל.
אם יהיו לי אמצעים כספיים מתאימימים אוכל גם לעשות השואה מקצועית שתקבע בודאות מיהי המקללת.
הקלטת שהגיש אבינר חשודה מאוד כמזויפת. שאלתי היא: האם אבינר "הזמין" מגברת הרץ הקלטת הודעה של קללה גסה בתא הקולי שלו כאשר היא מציגה עצמה כמגי? את הדבר הזה יש לחקור ביסודיות.
בקשתי מבית הדין הגדול לזמן את אבינר כדי לחקור אותו על כך, אך עד עתה לא נעניתי.
לסיום אני מבקש לשאול: מה היה קורה אם חלילה היה מדובר במצב הפוך והמתלוננות נגד "הרב" היו מעיזות להגיש לבית הדין חומרים מזוייפים או חומרים החשודים מאוד כמזויפים?
האם אפשר לצפות מדייני בתי הדין הממלכתיים שישוו בין בעלי הדין וידונו בדין זה דין צדק?
האם המערכת הרבנית ממלכתית מסוגלת להוציא את קלונו של רב שסרח ברבים כשהוא חלק ממנה?
ככל הנראה התשובה לשאלות אלו תנתן בדיון הקרוב בי' תמוז תשס"ו.
מצורפים בזאת מסמכים הנ"ל:
בקשה שהוגשה לבית הדין הגדול בירושלים
בקרוב יצורפו הקלטות קול...
כנסו בימים הקרובים.
|
