תגובה רשמית לפסק דינו של ביה"ד הגדול בנושא הטרדה נגד נשים
כידוע, ישנן טענות רבות על הוראותיו של הרב אבינר בכל עניני נשים.
לאחר פסק דין של ביה"ד שמינה הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל, ופסק דין של ביה"ד שבראשות הרב לוין שאסרו על הרב אבינר להורות בעניני אישות, פסק גם בית הדין האיזורי בג' תמוז תשס"ט שהרב אבינר מכשיל את הרבים מידי יום ביומו באיסורי תורה חמורים, ונאסר עליו להורות
בכל ענייני נשים לאלתר.
הרב אבינר ביקש עיכוב ביצוע ובקשתו לא נענתה עד היום.
הענין החמור הזה הזה הושתק וכמעט שלא זכה לסיקור בכלי התקשורת, וובודאי שלא בסיקור הוגן.
עתה צפה ועלתה פרשה ישנה שפורסמה לפני 8 שנים. אך לפני שנתייחס אליה יש להקדים ולהדגיש שוב שלא מדובר כאן כלל על הפסק שהרשיע את אבינר ואסר עליו להורות בכל עניני נשים, הפסק הזה שריר וקיים ואין כל ספק שאבינר חייב לבצעו.
כדי להבין במה מדובר באותה פרשה ישנה נפרט בקיצור את השתלשלותה.
עיתון מעריב פירסם לפני שמונה שנים תלונות של שתי נשים על דברים ומעשים של הרב אבינר כלפיהן. אחת הנשים התלוננה שהרב אבינר דיבר אליה דברי חיזור, ואף ניסה לשדל אותה להכנס לחדר עמו לחדר אפל (היא לא הסכימה להיכנס).
גם האשה השניה סיפרה על דברי חיזור שהשמיע באזניה הרב הצנוע, ואף סיפרה שהרב אבינר אמר לה לשלוח תמונות פורנוגרפיות לבעלה לשעבר (האשה גרושה).
תגובת הרב אבינר לעיתונאי קלמן ליבסקינד שפורסמה בעיתון היתה בעיקרון הכל נכון אבל כל זה מותר על פי ההלכה כי היתה לי כוונה טובה, בדיבורים הנ"ל התכוונתי לרומם את רוח הנשים, ומה ששידלתי את אחת מהן להכנס לחדר החשוך היה כדי להראות לה חזיון אור קולי.
הרב אבינר חשב שקלמן לא יעז לפרסם את הכתבה, אך לאחר שדבריו פורסמו הבין שהיה אסור לו להודות במעשים הנ"ל ואז הוא שינה את גירסתו ופירסם שכל הדברים הם שקר ודמיונות.
לאחר הסערה הציבורית שקמה, שתי הנשים החליטו להגיש תביעות לבתי דין. האשה השניה הגישה בתחילה את תביעתה לבית הדין האיזורי, ונוכחה מיד שלא תזכה שם ליחס הגון וכיון שהיא אשה בודדה וגרושה החליטה להסיר את תביעתה.
האשה הראשונה, היא הרבנית אלבה, הגישה את התביעה עם בעלה לבית הדין של הרב לוין. הרב אבינר סירב לבא, ולאחר שהתברר לרב לוין שהרב אבינר נוקט בדרכי שקר ומרמה הוא הוציא נגדו כתב סירוב בשנת תשס"ד שמשמעותו היא נידוי לרב אבינר.
בתגובה הרב אבינר פנה לבית דין האיזורי, ובסופו של דבר כפה על הרב אלבה להגיש את התביעה בפני בית הדין האיזורי.
לא נפרט את כאן את כל מה שאירע בבית הדין האיזורי והגדול בענין כי לזה צריך ספר בפני עצמו, אך נתייחס כאן לפסק הדין בערעור שפסק בית הדין הגדול ומתפרסמת עתה.
הענין המרכזי בו עוסק בית הדין הגדול בהחלטתו הוא ביטויי החיזור של הרב אבינר "אהובתי נסיכתי יש לך גוף יפה", ונסיון השידול שלו להכניס אותה לחדר חשוך. ביה"ד לא יכל לקבוע שהדברים לא נאמרו כי גם הרב אבינר בביה"ד לא הכחיש את הדברים, אלא רק ניסה להתפתל בהסברים לא הגיוניים. לכן, בניגוד למה שהתפרסם בכלי התקשורת כאילו ביה"ד הגדול קובע שהדברים לא נאמרו ולא נעשו, ביה"ד הגדול קובע בהחלטתו שהדברים נאמרו גם נאמרו, והמעשה של השידול להכנס לחדר אפל היה גם היה. אלא שבית הדין חוזר לגירסתו הראשונית של הרב אבינר וקובע שמותר לומר כך ולנהוג כך.
כך כותב הרב שרמן (בהחלטה עמוד 3) אחרי ציטוט התובעת על דיבורים אלו:
"כל אותם מעשים ודיבורים שהמערער טוען שיש לראות בהם כעבירות חמורות בעניני צניעות או בענין הכניסה לחדר חשוך שלדבריו היה בזה שידול אשת איש למעשה כיעור אין לראות במעשים אלו לכשעצמם מעשה עבירה, הדבר הקובע אם יש בזה מעשה עבירה הוא הנסיבות ומטרות של העושים אותם".
וכך כותב הרב איזירר (בהחלטה עמוד 6):
"טענות התובעים על הדיבורים של "אהובתי, נסיכתי, גוף שלך יפה"... אנו חייבים להתייחס אליהם התובעת בהקשרם. כל מה שעשה הוא כדי לחזק את רוחה"
וכך כותב הרב מצגר (שם עמוד 13):
"נוצר קשר בין מטפל למטופל. וכל עוד הדבר נעשה באופן קפדני על פי כלל ההלכה אין בכך פסול. הדבר בא לידי ביטוי בשיחות טלפון ופגישות ממשוכות ביותר, ביטויים שונים בהם השתמש המשיב כלפיה כגון "נסיכתי" והערות אחרות והקרנת חזיון אור קולי בסמוך לישיבת המשיב כפי שהתברר מטענות הצדדים".
אם כן בית הדין הגדול לא טוען כלל שהדברים שהזכירו התובעים לא נאמרו וממילא אי אפשר לטעון שיש כאן עלילה. אדרבה כל מה שכתוב בהחלטת בית דין הגדול מוכיח באופן מוחלט שכל מה שכתוב באתר AVINER.NET על ענין זה הוא אמת ויציב.
אלא שיחד עם כל האמור הרב שרמן גם כותב בעמוד 3:
"בבואנו לדון בין גירסתה של המערערת לכל אותם דיבורים ומעשים, להסברו של המשיב יש לדחותה מכל וכל ולראותם כדברי השמצה זדוניים".
וכאן יש לנו תמיה רבתי, הרי הרב שרמן וכל הדיינים מודים שהגירסה של המערערת היא בדיוק מה שהיה, כל המחלוקת היא האם הסברו של המשיב לדיבורים ומהמעשים האלו הגיוני ומותר או לא, ואם כן מה שייך כאן "דברי השמצה זדונייים".
הרי התובעים רק מפרשים את הדיבורים והמעשים כפי שכל בר דעת מפרש. והיכן כאן הזדון.
הכאב הגדול הוא על כך שיש כאן זיוף של ההלכה בהתאם לקלקולים של אדם פסול שכבר הורשע כמכשיל הרבים. נוצר רושם מוטעה שהאשה הפיצה שקרים כאשר לפי האמת גם הדיינים קובעים שעדותה לא נדחתה. נדחתה רק פרשנותה למעשים. והרי זו הפרשנות של השו"ע שאוסר כל חיבה בין גבר זר לאשת איש!
לצערנו הדיינים גם מתעלמים מתלונות רבות מאוד שהוגשו נגד הרב אבינר על מעשי הונאה, שקרים רבים בפני בית הדין, התבטאויות חולניות שאי אפשר לחזור עליהן מחמת גסותן. לא כתוב כלל שתלונות אלה הוגשו!
הדברים הללו היו נכונים גם אם לא היה מדובר באדם שהורשע בביה"ד בהרשעה חמורה וחסרת תקדים והוא אינו נשמע לדיינים וממשיך במצח נחושה להכשיל את הרבים, לפעול לערבוב זרע גוי בזרע ישראל ללא כל בסיס הלכתי, לפרסם פרסומים שיש בהם פריצות ועוד ועוד. הדיינים הדגישו שצריך לראות כל דבר בהקשר, מדוע הם עצמם אינם מתייחסים כלל להקשר של ההרשעה הקודמת שהרב אבינר בז לה?
מדוע אינם מתייחסים לכך שהם נותנים במו ידיהם כח עצום לאדם שכבר הוכח שהוא מכשיל את הציבור בצורה סדרתית?
|
|
