על פסקו בעניין סירוב פקודה אמר הרה"ג אברהם שפירא שליט"א: "מי שאומר כך הוא עם הארץ ולא תלמיד חכם". הרב שפירא התבטא בחריפות כמה פעמים (אם כי בלא הזכרת שמות) כנגדו וכנגד אחרים הפוסקים הלכות בענייני ציבור למרות שאינם ראויים לכך, וציטט בהקשר זה את דברי הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"ה הלכה ד'): "וכל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה רשע שוטה וגס הרוח". עיין שם באורך.

בתקופה שלפני ההתנתקות ובמהלכה ניצל האיש את השפעתו על מנת לפגוע במאבק על ארץ ישראל. חיילים רבים (ואף רבנים וראשי מכינות) נתלו בפסקו ובסברתו המצוצה מן האצבע שכביכול "העבירה על המדינה ולא על החייל" ע"מ שלא לסרב לפקודת הפינוי. הוא עצמו בלבל את הציבור במאמרים סותרים, הקוראים לאי-סירוב מחד ולסירוב מאידך.

גישתו האמיתית, אשר לא עמדה אף בהגדרתו הראשונית - "סירוב לא, מוטיבציה גם לא", התגלתה בשעת אמת בעת הגירוש: אחד ממלוויו סיפר כי קצין דתי ניגש אל אבינר לפני הפריצה לבית הכנסת בנווה דקלים, ושאל אותו מה לעשות עם חיילים המתקשים לבצע את הפינוי מבית הכנסת. אבינר ענה לקצין שיכריח אותם לפנות. למרות זאת, מעיד יוסי אליצור, כי במוצאי שבת נחמו הוא דיבר עם אבינר בטלפון מחומש, ואמר לו שהנוער אינו רוצה שיגיע לחומש, ואבינר הגיב בתום לב מעושה: "אני לא מבין מה רוצים ממני. אני בעד סירוב פקודה", וביאר באריכות שהוא בעד סירוב ושכל מי שתולה בו את אי הסירוב לא מבין את דבריו.

"אני בעד סירוב פקודה"

"במוצאי שבת נחמו ה'תשס"ה דיברתי עם הרב אבינר בטלפון מחומש. אמרתי לו שהנוער כועס מאד על התנהלותו בגוש קטיף, ולכן עדיף שלא יגיע לחומש לקראת הפינוי כדי שלא יתבזה על ידי בני הנוער.

הרב אבינר אמר לי שהוא לא מבין מדוע מתייחסים אליו כך. אמרתי לו שיתכן שזה בגלל דעתו על סירוב פקודה. 'אני בעד סירוב פקודה', הסביר לי הרב אבינר, וביאר באריכות שהוא בעד סירוב ושכל מי שתולה בו את אי הסירוב לא מבין את דבריו.

לאחר מכן שלחתי SMS לנוחי מנדל, שפיקד על המצור סביב חומש ושאנור באותו זמן, ובו שאלתי על מי הוא מסתמך כשהוא צר עלינו, שהרי הרב אבינר טוען שהוא צריך לסרב פקודה. שלחתי את השאלה גם לרב אבינר, ולא קיבלתי תשובה".

פרשיית נוחי מנדל

נכתב על ידי יוסי אליצור, יצהר (נשלח בצירוף מסמכים נוספים המוזכרים בגוף הדברים):

בקיץ תשס"ג השתתף סא"ל נוחי מנדל, אז מג"ד חרוב, כאחד המפקדים הבכירים בהחרבת ביתו של איציק סנדרוי במצפה יצהר. לקראת פסח תשס"ד פניתי אליו במכתב בשם אנשי הגבעה בבקשה לבוא ולדבר איתנו, כיון שבתוכניתנו לתבוע אותו לדין תורה ומוטב לדבר לפני כן (מצ"ב 'מכתב לנוחי מנדל').

נוחי סירב להגיב למכתב, אך אך במקומו התקשרו גיסו, מאיר זליקוביץ', והרב אבינר וניהלו איתי כמה שיחות ארוכות. (תוך כדי כך ובעקבות השיחות נשלח 'המכתב השני לנוחי'). הרב אבינר אמר לי בשיחות אלה שבודאי שנוחי צריך להיפגש ולדבר איתנו, והוא ידאג לזה (כיון שנוחי אדם מאד עסוק, ונצטרך לחכות וכוליה).

אחרי למעלה מחודשיים, בתחילת אב, שלחתי מכתב לנוחי עם העתק לרב אבינר, ובו שאלתי למה הענין מתעכב ('המכתב השלישי לנוחי'). בתגובה שלח לי הרב אבינר SMS בו הוא כתב שהוא עובד על הפגישה, והיא תקרה בקרוב. בתחילת אלול תשס"ד השתתף נוחי פעם נוספת בהרס בית ביצהר ('חות השקד'). פניתי אליו באותו מעמד ושאלתי אותו מתי אנחנו נפגשים. 'אנחנו לא נפגשים', הוא ענה. שלחתי מכתב לרב אבינר בו אמרתי שנוחי שיקר לי (לא העליתי על דעתי שהרב אבינר הוא זה ששיקר), וכיון שכך אנחנו כבר לא מחכים יותר ('מכתב לרב אבינר'). בתגובה קיבלתי SMS מרב אבינר "הענין בבדיקה". הודעתי לו בSMS שאנחנו לא מחכים, וביום שישי שלאחר מכן הגענו למחאה מול ביתו של נוחי בכרמי צור.

לאחר כחודש קיבלתי מכתב מהרב אבינר ובו הוא מודיע שהוא תמיד אמר לנוחי לא לדבר איתנו. במילים אחרות: הוא שיקר לי במשך כחצי שנה, ולא התנצל על כך במילה, אלא כתב כדבר המובן מאליו שזה מה שאמר כל הזמן לנוחי.

בהמשך הזמננו את נוחי לדין תורה בפני בית הדין ביצהר ('הזמנה לבית דין'), והוא סירב להתייחס, בגיבוי של מכתב שכתב הרב אבינר בו הוא אומר לו שאין הוא חייב להתייחס בכלל להזמנה הזו (בניגוד גמור לשולחן ערוך הפוסק שמי שמוזמן צריך להגיע או לקבוע בית דין אחר לבירור הטענות נגדו).

הודעתי לרב אבינר שאנחנו מעוניינים לתבוע אותו לדין תורה על הוראתו התמוהה לנוחי לא להגיע לדין תורה. הוא כתב בSMS שהוא מעוניין דוקא בבית הדין הרבני בירושלים. לאחר השיחה הבנתי מדוע: בבירורים התגלה שבית הדין הרבני בירושלים הוא גוף בירוקרטי בצורה בלתי רגילה. הגשת תביעה היא רק עם הגעה לשם (לעומת פקס או דואר בבתי הדין הרבניים שביש"ע וכדומה) ולאחר שיחה עם מזכיר בית הדין. בעקבות ההתנהלות הזו הרגשתי שאין כאן שום רצון לבירור אמיתי בין יהודים, ובשלב זה הקפאתי את הנסיון לדון עם הרב אבינר ותלמידיו בצורה עניינית ומכובדת.

יש לציין שבהמשך פיקד נוחי מנדל על הכאת אנשי שאנור בכניסת מנהלת הגירוש לישובם ('עדות אריאל פרל'), ובמצור על צפון השומרון לקראת הגירוש משם (כמפקד בא"ח נח"ל).