בית דין צדק ירושלים
(
לנימוקי בית הדין,
הקש כאן
)
כידוע שלמה אבינר אינו נשמע לפסק של בית דין שאסר עליו להורות בהלכות אישות. בביה"ד ישבו לדון הרה"ג ליאור, הרה"ג יוסף והגרז"ן. אבינר קיבל על עצמו בתחילה את סמכותם כאשר כתב לראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו שהוא יעשה ככל אשר יאמר לו הרה"ג אליהו. הרה"ג אליהו מינה את שלושת הרבנים הגאונים לדון בסוגיה זו והצטרף בחתימתו לפסק שפסקו אך אז אבינר החליט להתעלם מפסק זה ובאתר של ספרית חוה הוא משמיץ בעזות פנים את הרבנים שפסקו נגדו. למרות זאת גופים שונים נותנים לו במה ובכך מאפשרים לו להמשיך במעשיו. הרה"ג יעקב יוסף החליט לעשות מעשה ולפנות לבית דין חרדי כדי לחייב את שלמה אבינר לקיים את הפסק של ביה"ד שמינה הרה"ג אליהו וכדי להרחיב את הפסק הקודם ולאסור על אבינר להורות בכל התחומים.
הרה"ג יוסף פנה לבית הדין בראשות הרה"ג דב לוין - נכדו של ר' אריה לוין זצ"ל. בית דין זה הוא בית הדין שאליו מפנה הגרי"ש אלישיב (ראה פסקי דין ירושלים ח"ז עמוד קסז), לפסק שפסק בית הדין מצורפים הנימוקים, ובהם כתוב שהגרי"ש אלישיב אמר לרה"ג לוין שראוי להזדקק לתביעה זו ולאסור על כלי התקשורת הדתיים הנשמעים לדעת תורה מלהשמיע את פסקיו של אבינר.
יש לדעת שפסק בית דין מחייב את כולם. הדברים הם פשוטים, אבל מכיוון שהבילבול אצל הציבור גדול, לצערנו, אנו מצטטים כאן את ההלכות הפשוטות בשו"ע בדבר תוקפו של בית דין ובדבר מעמדו של מי שאינו שומע לפסקיו של בית הדין:
"וכל שלשה נקראים בית דין... והם דנים את האדם בעל כרחו אם הנתבע מסרב לירד לדין או שאינו רוצה לדון עם התובע בעירו" (שו"ע חו"מ סי' ג סע' א).
בנידון דידן אבינר מסרב לדון ואינו מבקש בית דין כלשהוא שיכול לדון בדבר לכן ברור שיש לדונו בעל כרחו.
בקשתו לברר את הדברים בבית הדין של מדינת ישראל שנמנע מלדון בטענות דומות נגדו בערכאת ערעור זמן רב מאוד מעידה על כך שהוא מעוניין להשתמט מדיון בתביעה ולא לברר את האמת. יראה הציבור וישפוט – בי"ד ירושלים בראשות הרה"ג לוין דן ופסק בסוגיה בוערת זו במהירות מירבית (במהלך שבוע אחד). לעומת זאת בביה"ד של מדינת ישראל אין עד היום הכרעה סופית בתביעה דומה שהוגשה נגד אבינר לפני למעלה משלוש שנים!
בית דין ירושלים מוסיף מקורות רבים לכך שכיון שמדובר בענייני איסור והיתר יש חובה לכל בית דין להזדקק לתביעה, והנתבע מחוייב להתייצב בפני ביה"ד.
"כיצד מזמינים בעל דין לדין? שולחים לו בית דין שלוחם שיבוא ליום המזומן לדין... לא בא - מנדין אותו למחרתו" (שו"ע חו"מ סי' יא, סע' א).
"על עשרים וארבע דברים מנדין את האדם... ד. מי ששלחו לו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא" (רמב"ם הל' ת"ת פ"ו הי"ד)
"על כ"ד דברים מנדין את האדם, ואלו הן: (ה) מי ששלחו לו ב"ד וקבעו לו זמן, ולא בא. עב (ו) מי שלא קבל עליו את הדין, מנדין אותו" (שו"ע יו"ד שלד, מג).
ועוד הסבר קטן: המונח "המשיבים" שמופיע בפסק בית הדין, הוא מונח משפטי. הכוונה היא לכל מי שיכול להשיב, זאת אומרת: מי שהפסק מופנה בעיקר אליו. בית הדין כתב בכותרת שמות של שני גופים שהוא הניח שישמעו לפסק. עם זאת, הפסק מציין במפורש שההוראה חלה על כל "משיב" פוטנציאלי שהוא. זאת אומרת: כל מי שנותן לו פירסום למעשה אינו מציית לדין וחייב נידוי.
הפסק נשלח גם לאחראים על דפי השבת "מעייני הישועה" , "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר ו"עולם קטן". עד עתה לא התקבלה מהם תשובה.
|
|
